פסק-דין בתיק ת"א 23688-06

כללי

1.         המחלוקת דנן נסבה סביב זכות ההשבה שיש למיטיב להיפרע מהמזיק בגין הוצאות שהוציא להטבת נזקו של ניזוק, שהמזיק אחראי לו. ההליך דנן מעורר שאלות בסוגיות שונות, ובהן מעמד המיטיב; מה דרגת הנכות המחייבת בתביעת המיטיב; היקף הנזק שגרם המזיק והקשר הסיבתי בינו לבין ההטבה ולמי מבין המיטיבים השונים זכות בכורה להיפרע מהמזיק.

2.         עובד התובעת 1 (להלן: חברת החשמל) נפגע במסגרת עבודתו בזמן שנהג ברכב המעביד, שהשימוש בו בוטח על ידי הנתבעות (להלן: המבטחות). זמן מה לאחר התאונה ולפני הגיעו לגיל הפרישה החוקי פרש העובד לגמלאות מחמת נכות.

עד למועד פרישתו שילמה לו חברת החשמל מלוא שכרו, ועם הפרישה זכה העובד לקבל מענקים כספיים שונים ממנה. כמו-כן נהנה העובד - ויהנה בעתיד -  מהטבה בשימוש בחשמל כמקובל אצל עובדי חברת החשמל.

החל ממועד פרישתו לגמלאות וכלה ביום בו ימלאו לו 67 שנים, גיל הפרישה החוקי, זכאי העובד לקצבת נכות מאת התובעת 2  (להלן: קרן הפנסיה או הקרן) ומגיל זה ואילך יזכה לקבל ממנה קצבת פרישה.

חברת החשמל וקרן הפנסיה תקראנה יחדיו להלן: המיטיבות.

3.         המיטיבות סבורות כי התשלומים ששילמו, משלמים ותשלמנה לעובד - "המוטב" - הנם בגדר "הטבה" של הנזקים שגרמו המבטחות - "המזיקות". לפיכך מכוח הוראות חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964 (להלן: חוק ההטבה), שלפיהן יכול המיטיב ".. להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המיטיב."  (סעיף 2 לחוק ההטבה) זכאיות הן להיפרע מהמבטחות.

4.         על-כן הגישו המיטיבות תובענה זו בה תבעה חברת החשמל סך של 635,090 ש"ח לפי הפירוט שלהלן: משכורת ששולמה לעובד עד לפרישתו ביום 30.6.03 (298,298 ש"ח); פדיון ימי מחלה (11,734 ש"ח); הפרש פיצויי פיטורין (24,258 ש"ח); שווי שימוש בחשמל עד ליום הגשת התובענה (100,800 ש"ח) ושווי שימוש בחשמל עד ליום 31.6.23 - גיל הפרישה החוקי (200,000 ש"ח).

            קרן הפנסיה מצדה תבעה סך של 1,088,434 ש"ח שהוא סכום הגמלאות ששולמו לעובד מאז פרישתו לגמלאות ועד למועד הגשת התובענה (180,500 ש"ח) והערך המהוון של הגמלאות העתידיות אותן יקבל העובד עד אשר יגיע לגיל הפרישה החוקי (907,934 ש"ח).

העובדות

5.         ביום 16.12.99 אירעה תאונת דרכים בה נפגע עובד חברת החשמל בזמן עבודתו, והוא נוהג ברכב המעביד. בעטיה של התאונה הגיש העובד, יליד 9.6.56,  תובענה נגד המבטחות לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"א 50239/01) לתשלום פיצויי נזיקין בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: תביעת העובד וחוק הפיצויים בהתאמה).

6.         עובדי חברת החשמל שייכים לשלוש קבוצות: עובדי דור א'  - עובדים קבועים שנתקבלו לעבודה ביום 31.3.75 ועדיין עבדו בחברת החשמל ביום 4.3.96, וכן גמלאים שעבדו בתקופה האמורה ושאירים של עובדים אלה; עובדי דור ב'  - עובדים קבועים שנתקבלו לאחר 31.3.75 ועדיין עבדו ביום 10.6.96 וכן גמלאים ושאירים של עובדים אלה. העובד היה עובד קבוע של חברת החשמל שנתקבל לעבודה ביום 2.8.92, ולפיכך נמנה עם עובדי קבוצת דור ב'.

7.         בתביעתו בחר העובד, מטעמיו הוא, שלא לפנות באותו שלב למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת דרגת נכות, ובהסתמך על סעיף 6א לחוק הפיצויים עתר למינוי מומחה רפואי מטעם בית-המשפט. ואמנם, בית-המשפט מינה את ד"ר נחום הלפרין כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: המומחה או המומחה הרפואי).

8.         המומחה סבר כי לעובד הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני בגינה העריך את נכותו בשיעור 20% לצמיתות לפי סעיף 37(7)(ב) ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) מתוכה ייחס מחציתה בלבד  לתאונה הנדונה.

לאחר ניתוח נוסף מיום 7.11.04 בדק המומחה שוב את העובד ונתן חוות דעת משלימה, שלפיה לא חל שינוי בשיעור הנכות הצמיתה שיש לייחס לתאונת הדרכים בה היה מעורב העובד. 

9.         כאשר באמתחתו חוות דעת המומחה, הגיש העובד תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות. הוועדות הרפואיות העריכו את נכותו הצמיתה עקב התאונה בשיעור 30%, ותוך שימוש בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי העמידוה על 45% לצמיתות. ועדת העררים דחתה את ערר המוסד לביטוח לאומי, כך שדרגת הנכות נותרה כפי שהיא (דרגת נכות רפואית בשיעור 30%).

העובד זכאי לקבל גמלה חודשית מאת המוסד לביטוח לאומי, שערכה המשוערך והמהוון מסתכם בסך 1,286,053 ש"ח  (ראה חוות דעת האקטואר גד שפירא מיום 19.1.11).

היות שהתאונה אירעה במסגרת העבודה כאשר העובד נהג ברכב חברת החשמל, המעבידה, אין המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע השבה מאת המבטחות (ראה סעיף 82(ג) ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

10.        טרם פציעתו בתאונת הדרכים משנת 1999 (הרלוונטית לענייננו) היה העובד מעורב בשתי תאונות נוספות: ביום 18.7.76 במהלך שירותו הצבאי היה מעורב בתאונה בגינה היה צורך בקטיעת רגלו השמאלית מעל הברך ובעטיה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 65% בתחום האורטופדי, וביום 26.10.88 היה מעורב בתאונת דרכים נוספת בעטיה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום האורטופדי ו-0.5% בתחום הנפשי. נכותו המשוקללת לפני התאונה הנדונה הסתכמה אפוא בשיעור 68.6% לצמיתות.